אם קאקה היה מודיע היום שזהו, הוא לא משחק יותר כדורגל והוא הולך להיות כומר בכנסייה הקתולית (כמו שהוא כבר הודיע שיעשה אחרי שיפרוש), היינו מרימים גבה, אבל כולם היו מקבלים את זה בהבנה ומאחלים לו שבימי שישי, כשהכמרים משחקים כדורגל, יבחרו אותו ראשון בזוג או פרת לבחור קבוצה, מעמד רציני ביותר.

אבל הוא לא עוד לא פורש, גם בגלל שהוא לא בשיא ואנחנו יודעים שפורשים רק בשיא. קאקה מלומד, יש לו בגרויות, ידע אנגלית עוד בברזיל. הוריו עמידים, אבא מהנדס ואמא מורה. בקיצור, הלפלף העדין והיפה, החליט ללכת עם הלב ונהיה שחקן כדורגל, שרק לפני כמה חודשים ויתר על חוזה אסטרונומי אצל הסיטי ונשאר במילאן, החלטה לא כל כך מובנת לרוב אנשי הכדורגל, שרק לפני כמה חודשים ראו את חברו הטוב מנבחרת ברזיל, רוביניו, מחליף את ריאל מדריד בסיטי, תמורת סכום סימלי.

אבל כאן הסיפור שונה לגמרי. אדריאנו, "אינטרדור" כך האיטלקים מכנים אותו, החליט לעשות "פוס" ולא לשחק יותר: "תן לי את הכדור, הוא שלי ואני הולך הביתה להתקלח ולאכול ארוחת ערב אצל אמא שלי. זה מה שאני רוצה הכי בעולם. להסתובב בסנדלים, מכנסיים קצרים וגופיה, להיות עם המשפחה, לתת ללב לנהל את החיים שלי". משפחתו של אדריאנו גרה בפויילות, אחד מהאזורים הכי קשים של ריו דה-ז'ניירו. אזור עם הרבה נשק, סמים, שחיתויות ואלימות. כך גדל הילד ממילאנו שהחליט לעשות טיים-אאוט בחיים ובמגרשים.

במדיה יודעים לספר על תמונות של אדריאנו מחזיק רובה ואקדח, ממש כמו בסרט "עיר האלוהים", מסניף קוקאין. מארדונה ילד לידו. שותה את כל הבירות של המקרר ולא משאיר אחת במדף, עושה אורגיות, ועוד ועוד ועוד. הבן אדם פשוט דביל, אין לו מושג. בגיל 27, לבעוט בעמוד שמחזיק את כל האוהל? ככה הוא אדריאנו- גוף של טנק, נפש של ילדה. מלך השערים של הקופה אמריקה, מלך השערים של גביע הקונפדרציות, מספר 9 בנשמה. אין הרבה חלוצים שבועטים בכזאת עוצמה בשתי רגליים. גם בראש יוצאות לו בעיטות!!

דונגה, מאמן נבחרת ברזיל, אמר השבוע שהוא מתפלל שאדריאנו יחזור בריא בנפש. זה מה שהוא צריך. קשה יהיה למצוא לו מחליף, חלוץ מיומן. דונגה לא יזמין אותו למשחקים הבאים של המוקדמות, וגם לא לגביע הקונפדרציות בחודש יוני, אבל דונגה ידע להגיד שמקומו שמור, אם יירצה כך.